יעקב-שלם, בננו בכורנו יחידנו (לבינתיים) כבר בן תשעה חודשים. זמן טוב לסיכום ביניים על יחסו לצעצועים ומידת המוצלחות (יש מילה כזאת?) שלהם.
אז ככה. יעקב לא אוהב צעצועים. חד משמעית. הוא וצעצועים זה כשלון. וזה לא שהוא לא אוהב לשחק, הוא אוהב מאוד. אבל הוא לא אוהב צעצועים של תינוקות/ילדים. הוא אוהב חפצים יום-יומים של מבוגרים. האמת, שאולי כאן טמונה הבעיה, בהגדרה. יעקב שלם לא משחק, הוא חוקר, הוא לומד ומעמיק, הוא מתעסק, הוא פוכר באצבעות, ממשש, דוחף נשען, מטפס, טועם, דוחף ותוקע בעיניים. הוא לא מחפש לשחק ולהעביר את הזמן בכיף, הוא רוצה להתקדם וללמוד דבר חדש. כאשר ארגז הצעצועים נראה כמו ערימה אחת גדולה של ספוג צהוב אדום ירוק בצורת חיות, אפשר להבין למה הוא לא מתקרב לשם.
רשות הדיבור ליעקב-שלם. אם הוא היה מדבר, אלה הכללים שהוא היה נותן כדי שחפץ יהיה ראוי לשחק איתו:
1. שיהיה חלק שולי. החלקים השוליים של החפץ הם הדבר האמיתי: כפתורים, אבזמים, צ'ופציקים, זיזים, שנצים, ידיות, תוויות. הקצה המדובלל של השטיח, הכפתור על החולצה, הרוכסן של הבגד, התוויות של כל דבר - שהרבה יותר מעניינת מהדבר עצמו. התווית של הדובי 'MADE IN CHINA', למשל, מעניינת הרבה יותר מהדובי. אף פעם אני לא מצליח לתפוס אותה כמו שצריך, ותמיד יש את הצד השני לחקור. האם זה נפתח? נקרע? אפשר להתלות על זה? מה יש מאחוריו ובצד השני? כמה כאלו יש?
2. שיהיה ארוך וגמיש, ועדיף בשחור: כבלים, חוטי חשמל, שרוכים, חוטים, הכבל של המחשב, הכבל המתנדנד של האורגן, רצועות התפילין המשתלשלות, ציציות. יום אחד אני אתפוס אותם בלי שהם יברחו לי.
3. אריזות: אריזות ניילון, אריזות קרטון, קופסאות. הקופסא של הצעצוע תמיד יותר מעניינת מהצעצוע. יכול להיות בה כל דבר ולוקח שעות לפתוח.
4. דברים זזים, בעיקר דברים שמתקדמים קדימה: מכוניות עם קפיץ, רכבת על גלגלים, אופניים וצעצועים חשמליים שזזים - בעיקר כשאפשר לרדוף אחריהם בזחילה.
5. שיהיה חומר קשה שיעשה רעש כשמכים אותו על הרצפה או בכלל: אם זה רך, זה לא עובד. עדיפות ברורה לחלקי פלסטיק ועץ על פני ספוג, בד ועור. מקלדת של המחשב אידאלית, כי היא חוזרת ישר לאותו מצב ומאפשרת פעולה מונוטונית, שוב ושוב, להנאה מושלמת. גם האורגן הוא תענוג, בייחוד כשהוא דלוק.
6. שיראה חפץ של מבוגרים. שלא יהיה ילדותי, אני עולה על זה מייד: כמה אפשר לראות צעצועי בד עם חיספוסים שונים בצבעים אדום צהוב ירוק ועם צורות של חיות? ומה זה בכלל הקטע עם החיות? למה כל דבר בצורה של חיה? למה לא בצורות של אנשים? או בצורת גלגלי שיניים, חלליות, כלי עבודה, פרטי ריהוט, אברי גוף או ירקות?
7. שייפול, ושבסוף יישבר. השבירה של החפץ מבטאת משהו אמיתי. מלמדת על חומרים ופיזיקה. מסיימת תהליך. מלמדת נקודת הסתכלות חדשה על השלם וסך חלקיו. אם זה לא יישבר, לא יקרה משהו מעניין ולא נוכל להתקדם הלאה.
8. שיהיה אמיתי. חפצים הם לא סטירליים. לפעמים הם קצת דוקרים, לפעמים חמים מדי או קרים מדי, לפעמים לא נעימים, לפעמים דביקים ומגעילים ולא יורדים אחרי שבוע. לא הכל מרגיש ספוגי ורך. וזה לא אומר שהם צריכים להיות מסוכנים. הרצפה קרה, והמקרר חם, ומדי פעם רועד, מאחור יש רעש ומקדימה הוא מתכתי ויש באזור שלו מהצד קצת דביקי על הרצפה. וכשפותחים אותו - אנחנו בפתחו של גן עדן: רוח קרה, אור חם, מפלסים וקומות, הרבה ריחות, אלף צבעים, והרבה מאוד קופסאות. זה מעניין. בארגז הצעצועים שלי, לעומתו, לא קורה כלום והכל אותו דבר.
אז ככה. יעקב לא אוהב צעצועים. חד משמעית. הוא וצעצועים זה כשלון. וזה לא שהוא לא אוהב לשחק, הוא אוהב מאוד. אבל הוא לא אוהב צעצועים של תינוקות/ילדים. הוא אוהב חפצים יום-יומים של מבוגרים. האמת, שאולי כאן טמונה הבעיה, בהגדרה. יעקב שלם לא משחק, הוא חוקר, הוא לומד ומעמיק, הוא מתעסק, הוא פוכר באצבעות, ממשש, דוחף נשען, מטפס, טועם, דוחף ותוקע בעיניים. הוא לא מחפש לשחק ולהעביר את הזמן בכיף, הוא רוצה להתקדם וללמוד דבר חדש. כאשר ארגז הצעצועים נראה כמו ערימה אחת גדולה של ספוג צהוב אדום ירוק בצורת חיות, אפשר להבין למה הוא לא מתקרב לשם.
רשות הדיבור ליעקב-שלם. אם הוא היה מדבר, אלה הכללים שהוא היה נותן כדי שחפץ יהיה ראוי לשחק איתו:
1. שיהיה חלק שולי. החלקים השוליים של החפץ הם הדבר האמיתי: כפתורים, אבזמים, צ'ופציקים, זיזים, שנצים, ידיות, תוויות. הקצה המדובלל של השטיח, הכפתור על החולצה, הרוכסן של הבגד, התוויות של כל דבר - שהרבה יותר מעניינת מהדבר עצמו. התווית של הדובי 'MADE IN CHINA', למשל, מעניינת הרבה יותר מהדובי. אף פעם אני לא מצליח לתפוס אותה כמו שצריך, ותמיד יש את הצד השני לחקור. האם זה נפתח? נקרע? אפשר להתלות על זה? מה יש מאחוריו ובצד השני? כמה כאלו יש?
2. שיהיה ארוך וגמיש, ועדיף בשחור: כבלים, חוטי חשמל, שרוכים, חוטים, הכבל של המחשב, הכבל המתנדנד של האורגן, רצועות התפילין המשתלשלות, ציציות. יום אחד אני אתפוס אותם בלי שהם יברחו לי.
3. אריזות: אריזות ניילון, אריזות קרטון, קופסאות. הקופסא של הצעצוע תמיד יותר מעניינת מהצעצוע. יכול להיות בה כל דבר ולוקח שעות לפתוח.
4. דברים זזים, בעיקר דברים שמתקדמים קדימה: מכוניות עם קפיץ, רכבת על גלגלים, אופניים וצעצועים חשמליים שזזים - בעיקר כשאפשר לרדוף אחריהם בזחילה.
5. שיהיה חומר קשה שיעשה רעש כשמכים אותו על הרצפה או בכלל: אם זה רך, זה לא עובד. עדיפות ברורה לחלקי פלסטיק ועץ על פני ספוג, בד ועור. מקלדת של המחשב אידאלית, כי היא חוזרת ישר לאותו מצב ומאפשרת פעולה מונוטונית, שוב ושוב, להנאה מושלמת. גם האורגן הוא תענוג, בייחוד כשהוא דלוק.
6. שיראה חפץ של מבוגרים. שלא יהיה ילדותי, אני עולה על זה מייד: כמה אפשר לראות צעצועי בד עם חיספוסים שונים בצבעים אדום צהוב ירוק ועם צורות של חיות? ומה זה בכלל הקטע עם החיות? למה כל דבר בצורה של חיה? למה לא בצורות של אנשים? או בצורת גלגלי שיניים, חלליות, כלי עבודה, פרטי ריהוט, אברי גוף או ירקות?
7. שייפול, ושבסוף יישבר. השבירה של החפץ מבטאת משהו אמיתי. מלמדת על חומרים ופיזיקה. מסיימת תהליך. מלמדת נקודת הסתכלות חדשה על השלם וסך חלקיו. אם זה לא יישבר, לא יקרה משהו מעניין ולא נוכל להתקדם הלאה.
8. שיהיה אמיתי. חפצים הם לא סטירליים. לפעמים הם קצת דוקרים, לפעמים חמים מדי או קרים מדי, לפעמים לא נעימים, לפעמים דביקים ומגעילים ולא יורדים אחרי שבוע. לא הכל מרגיש ספוגי ורך. וזה לא אומר שהם צריכים להיות מסוכנים. הרצפה קרה, והמקרר חם, ומדי פעם רועד, מאחור יש רעש ומקדימה הוא מתכתי ויש באזור שלו מהצד קצת דביקי על הרצפה. וכשפותחים אותו - אנחנו בפתחו של גן עדן: רוח קרה, אור חם, מפלסים וקומות, הרבה ריחות, אלף צבעים, והרבה מאוד קופסאות. זה מעניין. בארגז הצעצועים שלי, לעומתו, לא קורה כלום והכל אותו דבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה