יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

הלך החבל אחר הדלי

בפרשת השבוע, מקץ, אנו עדים לאחד הרגעים הקשים בעימות הגואה בין יוסף לאחיו. העלילה בקצרה: אחי יוסף ירדו עשרה לשבור אוכל במצרים בעקבות הרעב הכבד. יוסף איננו ובנימין, בן הזקונים, נשאר עם אביו. יוסף מתעמר ומתעתע בהם ומאשים אותם בריגול. בשלב האחרון הוא דורש שהם יביאו את בנימין אליו, בכדי לאמת את העובדה שבנימין הוא באמת אחיהם הקטן (ושהם אינם מרגלים), ולצורך זאת אוסר את שמעון במצרים כבן ערובה. האחים חוזרים במפח נפש לאבא יעקב ולאחר ויכוחים קשים וערבונות אישיים שמשאירים ראובן ויהודה, יעקב מוותר ומתיר להם לקחת את בנימין איתם. בנימין נלקח, שמעון משוחרר, והאחים סוף סוף בדרכם חזרה לארץ. שליחו של יוסף עוצר אותם באמצע הדרך ומאשימם בגניבה של גביע יוסף. האחים טוענים לחפותם ומזדרזים להציע כי מי שהגניבה תמצא בכליו - יומת, וכל האחים יהיו לעבדים. הגביע אכן נמצא להפתעתם באמתחת בנימין והאחים, אבלים, מיואשים באופן טוטאלי, מוכנים לגרוע מכל, קורעים בגדיהם ועושים דרכם חזרה למצרים, למפגש האחרון עם יוסף. שם יוסף אומר להם: "מה המעשה הזה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני". מדרש תנחומא (מופיע גם במדרש רבה) מציע תוספת לדו שיח שנערך ביניהם.
...אמר להם יוסף: ומה אחיכם הראשון (=יוסף) שלא גנב ולא ציער אתכם, אמרתם לאביו טרף טרף, זה שגנב וציער אתכם - צאו ואמרו לאביו טרוף טרף, הלך החבל אחר הדלי.
יוסף ממשיך בגישה הקשה והמטיפה של מנחש שיודע את קורותיהם, ובציניות מופגנת מזכיר להם את חטאיהם הראשונים. אך הביטוי האחרון 'הלך החבל אחר הדלי' לא מובן כל כך, ונראה כי הרבה פירשוהו בצורה מוטעת (חיפוש בגוגל של ניב זה יוכיח).
את ההסבר האמיתי לביטוי זה שמעתי מאחי רוני. הכוונה כאן היא לדלי שניצב בסמוך או על באר, ומיועד לשמש אמצעי לשאיבת המים. לדלי קשור חבל, איתו מורידים את הדלי לבאר וכך מעלים מים. לעיתים קורה שמסיבה כלשהי הדלי נופל לבאר, והחבל הקשור אליו נופל אחריו לתוך הבאר. במקרה כזה - אין דרך פשוטה להוציא את הדלי. לא רק שהדלי הלך, אלא גם האמצעי שמיועד להציל את הדלי - הלך. בקיצור - אכלנו אותה. בגדול.
את רצף התמונות הבאות העליתי כבר לבלוג תחת הכותרת 'צבת בצבת עשוייה'. אז הנה אני מתקן: אין ספק שהכותרת הראויה לרצף תמונות זה הוא: 'הלך החבל אחר הדלי'. לא רק שהאוטו הלך, גם המנוף שהבאנו להוציא את האוטו הלך. ועוד מנוף. אכלנו אותה. בגדול. שלוש פעמים...



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ארכיון הבלוג