תמרור אזהרה

עיריית ירושלים יצאה במבצע רחב היקף וממון לעשות סדר בנושא אגרות השילוט בעיר. ע"פ חוק עזר עירוני של ירושלים משנת התש"ם, כל שלט שמוצב בעיר דורש רשיון, עליו יש לשלם לפי סוג השלט וגודלו. 

את החוק ופרטיו ניתן לראות כאן. מכיוון שמאז שנות השמונים לא בוצעה אכיפה בנושא, התחילה האחרונה העירייה להעביר דרישות תשלום לכל בתי העסק בעיר. אתם יכולים לעשות את החשבון לבד, שמדובר על מליונים רבים של שקלים. אבל מסתבר שהעירייה לא עצרה בשילוט מסחרי, והיא דורשת כסף מכל קבלן בנייה שמבצע עבודה בירושלים, על השלט באתר הבנייה המפרט את בעלי המקצוע העוסקים באתר. חשוב לציין כי שלט זה חייב להיות מוצב בכל אתר בנייה ע"פ חוק, והוא שלט אינפורמטיבי-בטיחותי ולא פרסומי מסחרי לכתחילה (אלא רק באופן עקיף). 

בואו נעשה חשבון פשוט, כ3,000 ש"ח ממוצע לשלט באתר בנייה המפרט את המתכננים, כפול כמה מאות אתרי בנייה בירושלים (אולי כמה אלפים?) - לצורך הדוגמה נניח כי יש אלף אתרי בנייה פעילים בעיר. 3 מליון ש"ח טבין ותקילין, לא כולל קנסות פיגורים והצמדות. וואללה. הרבה כסף.

עכשיו, שמעתי על אגדה שהיתה באמת, מעשייה אותנטית. אבל בגלל שאני לא רוצה לסבך את המעורבים בפרשה, אשתמש בשירו האלמותי של שלום חנוך, כסיפור כיסוי. 

זהו שיר שבהחלט הקדים את זמנו, ולא כי הוא לא היה רלוונטי כשהוא יצא, אלא כי כל שנה הוא נשמע רלוונטי יותר.

אז עזרא דהן הקבלן שבוכה בשיר, ישמש אותנו בסיפורנו. אותו עזרא הוא בחור טוב, אבל לא פראייר. מזרחי, איך יהיה פראייר. הוא גם חזק בקומבינות. בכל מקרה, אחרי שגם הוא קיבל דרישת תשלום מסודרת מהעירייה, בצירוף הסבר כי יש חוק שלא נאכף עד היום, אבל מה לעשות וצריך לשלם, וכאן אפשר לקרוא את החוק ולקרוא בעצמך. ובאופן מפתיע, הוא החליט משום מה לשבת ולקרוא את החוק. האמת, לא הוא קרא את החוק. הוא ביקש מהמזכירה שלו לעשות את זה בשבילו. אגב, למזכירה צריך לקרוא ירדנה, אבל בסיפור שלנו נקרא לה אראלה, כי זה שם שמביא מזל אצל מזכירות. בכל מקרה, מה רבה הייתה הפתעתה של אראלה כשראתה כתוב בסעיף 7, שחור על גבי מסך, כדלקמן: "הוראות פרק זה לא יחולו על שלט המוצג באתר בנייה ובא לזהות את בעלי המקצוע העוסקים בבנייתו".
נרגשת התקשרה היא לעירית ירושלים. נבדוק ונשוב אליכם, הבטיחו. ובאמת חזרו אל עזרא דהאן הקבלן. אתה צודק. וואללה. נעשתה טעות. אז אל תשלם, לא צריך. יופי, ביי.
שימו לב, מדגיש ארציאלי הבן: לא רק שיש כאן גבייה בניגוד לחוק, אלא יש כאן גבייה לא חוקית באיצטלה שזהו החוק, שזה הרבה יותר חמור, קרוב להונאה.
עכשיו, במדינה מתוקנת, כך צריך היה לנהוג משיח, שהוא לצורך עניינו ראש אגף שילוט בעירייה:
משיח מקבל דיווח מירדנה (כך קוראים למזכירה שלו) וממהר לאמת את הדברים. זיעה קרה על מצחו. אצבעותיו מתחילות לרעוד. ירדנה, ווי הב אי פרובלם. תבטלי את כל הפגישות להיום ותבואי מהר. צריך לשלוח אלפי מכתבי ביטול מיידית בצירוף  התנצלות. יא אללה איזו פאדיחה. תשיגי לי את ירוחם מאגף הפרסום, שיתקשר עכשיו לכל העיר להוציא הודעת תיקון מסודרת. עוד יפטרו אותי על זה.
 אני נוטה להאמין שמה שקרה בפועל זה:
לוחץ זמזם אומר, אההה, תביאי לנו קפה. אה, ותמחקי את עזרא דהאן מהרשימה. הוא עלה עלינו. תתנהגי אליו יפה, שלא יעשה לנו בעיות. בסוף הוא עוד יפנה לעיתונות. [אגב, האמת שפניתי לYNET דרך המייל האדום, עד היום לא חזרו אלי. כנראה שאין כאן עניין לציבור.)
אז ככה אנחנו נראים פלוס מינוס, וככה אנחנו תקועים עם רכבת שאי אפשא לעלות עליה ושלא יודעת לדבר עם רמזורים, ועם גשר אלים וגס שלא יודע לדבר עם הסביבה, ועם פקידות שלא יודעת לדבר ונותנת לנו להמתין על הקו.